הזה של המוריס

רגע של דקדוק

מוריס — Sat, 06 Mar 2010 23:01:23 +0000

מיכאל הנקה

הנקה בפומבי

“חשיפה”

מוריס — Sat, 06 Mar 2010 18:33:17 +0000

ילדי העולם

מוריס — Tue, 02 Mar 2010 23:20:44 +0000

ארה”ב

טימי הקטן אהב את ארצו ולא היה אכפת לו לשלם מחיר חברתי כבד בבית הספר

מפסידנים יפים

מוריס — Thu, 25 Feb 2010 22:15:29 +0000

חיים ומוות ביד הלשון

איזה פתגם מעפן. מעניין אם אי פעם הוא נאמר בידי אדם מתחת לגיל 60 ו/או לא חובש כיפה. מה שבאמת מגוחך זה שהפתגם הזה הוא עברי. הרי שום דבר פה הוא לא בידי הלשון, בטח לא חיים ומוות. כלומר אנשים אומרים מה שבא להם, נהרות מעופשים של מילים זורמים ואף אחד לא מקבל עליהן אחריות. אף אחד לא משלם מחיר. והסיבה שאני בכלל מתייחס לשיט הזה, היא בהקשר של ארה”ב, שם לפתגם העבש הזה באמת יש תוקף.

באמריקה כמו באמריקה, הכל שטחי וילדותי יותר. גם האחריות הציבורית. נזכרתי בפתגם הנ”ל בעקבות מותו בשבוע שעבר של אלכסנדר הייג, איש ציבור מוערך שמשפט אומלל אחד חיסל לו את הקריירה.

המקרה של אל הייג

בקצרה: אל הייג היה גנרל נערץ שמונה ליועצו הבטחוני של הנשיא ניקסון. בשלהי כהונתו של ניקסון, לאחר שנאלץ לפטר את ראשי לשכתו, מינה ניקסון את הייג לתפקיד ראש סגל הבית הלבן. בשלב הזה הנשיא כבר היה שיכור ורדוף. בפועל, הייג ניהל את המדינה עד התפטרותו של הנשיא. מאוחר יותר הוא מונה למפקד כוחות נאט”ו ועם היבחרו של רייגן לנשיא ב-1980, מונה הייג למזכיר המדינה. ב-30 במרץ 1981, חודשיים אחרי שהושבע לנשיא, נורה רונלד רייגן ונפצע. באותם רגעים שהה סגן הנשיא בוש בטקסס.

במסיבת עיתונאים, פנה הייג לציבור האמריקני במסר מרגיע. אפשר לראות את זה פה ב-0:35:

המשפט שהייג אמר היה: “As of now I am in control here in the White House”. מה שהשתמע היה שהייג תופס את השלטון. זאת למרות שבתור מזכיר המדינה הוא היה בסך הכל רביעי בתור לרשת את הנשיא ובאותו הזמן סגן הנשיא היה כבר בדרכו לוושינגטון. החוקה האמריקנית מפרטת בדיוק את סדר יורשי הנשיאות במקרה של מוות ואם יש משהו שהאמריקנים לא אוהבים שמתעסקים איתו, זו החוקה.

הייג ניסה להסביר מאוחר יותר שהוא בסך הכל רצה להבהיר לציבור שיש מי שנמצא בשליטה עד לבואו של סגן הנשיא או החלמתו של הנשיא. אבל זה לא עזר. הציבור ראה בו כמי שחתר תחת נשיא פופולרי בעת משבר ותחת החוקה. לאחר שרייגן התאושש ושב לעבודה, התקררו היחסים בינו לבין מזכיר המדינה שלו. ב-1982 נאלץ הייג להתפטר.

ב-1988 ניסה הייג להתמודד על הנשיאות אך כשל בפריימריז הרפובליקנים. עד יומו האחרון הזכירו לו את 12 המילים שדפקו לו את הקריירה ולא היה הספד אחד שבו התקרית הזאת לא הוזכרה.

המקרה של הווארד דין

בקצרה: הווארד דין היה המושל המוצלח של ורמונט ומועמד מבטיח לנשיאות ב-2004. בפתיחת הפריימריז הוא הוביל בסקרים אבל פתח לא טוב עם הפסד לקרי ואדווארדס באיווה. בנאום ההפסד בדה-מוין, רצה דין לעודד את התומכים שלו לקראת ההתמודדויות הבאות. ככה זה נראה:

באותו הרגע זה לא נראה כל כך גרוע. האולם היה רועש ודין (שהיה חולה בשפעת באותו שבוע) בקושי שמע את עצמו. הוא צעק כדי לשלהב את התומכים וב”יההה” האחרון שלו, נשבר קולו הצרוד. המיקרופון קלט רק אותו ללא רעשי רקע. לצופים בבית הוא נראה כמוכה כלבת.

משדרי החדשות חגגו עליו. טענו שהוא נראה משוגע, אדום פנים, רצחני ו”לא נשיאותי”. הזעקה מייד זכתה לכינוי “The Dean Scream”. מאוחר יותר CNN התנצלו והודו שחרגו בסיקור הנאום הזה. במסע בחירות כל כך צמוד, כשלמועמד אסור לעשות טעויות, פאשלה כזאת נטחנת שוב ושוב. ואת התוצאות ראו מייד. בניו המפשיר דין הפסיד שוב והקמפיין שלו איבד גובה. לאחר הפסד משפיל בוויסקונסין, דין פרש מהמירוץ.

דין לא לגמרי נעלם. הוא נבחר ליו”ר המפלגה הדמוקרטית ובנה אסטרטגיה מצוינת שעזרה למפלגה לנצח בבחירות לקונגרס ולנשיאות. כרגע הוא לא מחזיק בשום תפקיד רשמי. אם יבחר לרוץ שוב לנשיאות בעידן שאחרי אובמה, הוא יאלץ להתמודד עם צרחות העבר שלו.

המקרה של טד קנדי

ביום שאחיו בובי נרצח ב-1968, הפך טד קנדי לנשיא בפוטנציה. כולם ידעו שיום אחד זה יקרה. רק תגיד, ותקבל. ומכל ההזדמנויות, הוא בחר את הגרועה מכל. ב-1980 הוא החליט לפתוח בקמפיין משונה מתוך המפלגה הדמוקרטית נגד הנשיא ממפלגתו, ג’ימי קרטר. בראיון לרוג’ר מאד מ-CBS, קנדי נשאל למה הוא רוצה להיות נשיא. זו היתה התשובה שלו:

על פניו לא נראה שיש פה פיאסקו או פליטת פה איומה. בפועל זה היה הרסני. ראשית כל אפשר לראות בבירור שקנדי מופתע מהשאלה. אני מניח שהצוות שלו הכין אותו לכל שאלה מלבד לזאת. “מה זאת אומרת למה אני רוצה להיות נשיא?”, נראה קנדי חושב, “אני טד קנדי, זה למה”. לאחר שהתאושש מההלם, התחיל קנדי לענות תשובה ארכנית, חסרת כריזמה ומגומגמת שהסאבטקסט שלה היה בעצם: “האמת, אני לא כזה רוצה להיות נשיא”. הציבור ראה את המועמד כאדם חסר אמביציה (אותה אמביציה שבמינון מופרז חיסלה את הווארד דין) ומפונק. זה לא שהוא רוצה להיות נשיא, הוא מוכן להיות נשיא. הראיון שודר שלושה ימים לפני ההכרזה הרשמית של קנדי על התמודדותו. ההתמודדות מעולם לא תפסה תאוצה.

הלקח נלמד היטב. גם מצד הקנדים שמסרבים מאז להתראיין אצל מאד אבל בעיקר אצל כל מתמודד מאז. היום כל מועמד לנשיאות, עוד לפני שהוא מחליט סופית שהוא בכלל רוצה לרוץ, יושב עם היועץ האסטרטגי שלו על תשובה טובה לשאלה “למה אתה רוצה להיות נשיא?”.

רגע של דקדוק

מוריס — Thu, 25 Feb 2010 07:12:47 +0000

שין פיין

שיינפיין

משפחת ברנע

מוריס — Tue, 16 Feb 2010 20:13:45 +0000

בשכונת נווה רום ברמת השרון, גרה משפחת ברנע. הכירו את הברנעות:

אבי המשפחה - גדעון (קווין) ברנע

יליד 1947

שירת בנח”ל

התגייס ב-1968 ל”משרד ראש הממשלה”

בעל תואר שני במדעי המדינה

דובר שבע שפות

מתואר על ידי חבריו כ”חבר’המן”

יודע HTML בסיסי

***********************************

אם המשפחה - זוהר (גייל) ברנע

ילידת 1957

גדלה במשפחה חרדית בצפת (נצר לאר”י הקדוש)

התגייסה ב-1976 ל”משרד ראש הממשלה”

למדה מנהל עסקים ב-MIT בבוסטון

דוברת חמש שפות

נחשבת לאישה יסודית וחרוצה

ידועה גם בכינויים “נוקי”, “ניקיטה” ו”ירכי הפלדה”

***********************************

הבן הבכור - עמוס ברנע

יליד 1977

שירת בפלס”ר שיריון

התגייס ב-1998 ל”משרד ראש הממשלה”

בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים

דובר חמש שפות

נשוי לנעמה, גננת וסטודנטית בסמינר הקיבוצים

שולט באומנויות הלחימה קונג פו, ג’ו ג’יטצו וטאקוונדו

אכל פעם 10 משולשים של פיצה האט במסגרת התערבות

תומך בפשרה טריטוריאלית ברמת הגולן

***********************************

ינקי ברנע

יליד 1978

שירת כלוחם בחיל ההנדסה

התגייס ב-1999 ל”משרד ראש הממשלה”

מומחה לחומרי נפץ

סימני זיהוי: בעל שלוש אצבעות ביד שמאל

מאורס לנטלי, קלינאית תקשורת

דובר שלוש שפות

ב-2005 נרשמה הערה בתיקו האישי לאחר שנתפס במעבר רפיח כשהוא מנסה להבריח 12 נשים אוקראיניות בקבינה של טנדר. לבסוף החליטו הרשויות שלא להגיש נגדו תלונה לאחר ששוכנעו שמדובר ב”מתיחה שלא עלתה יפה”.

אהוד ומקובל על חבריו

***********************************

נבו ברנע

יליד 1979

נולד בחודש שביעי במשקל 900 גרם

למד בפנימיה המיוחדת “הדרים” במועצה איזורית אשכולות

לא גויס לצה”ל

התגייס ב-1997 ל”משרד ראש הממשלה”

בעל זיכרון פנומינלי

קרא בגיל 6 את “ימי צקלג” בברייל

דובר 13 שפות גרמאניות, 9 שפות שמיות, 8 שפות קלטיות וא-ביסעלא יידיש

זוכר את כל ההרכבים של קריסטל פאלאס מעונת 1991/2 עד 2004/5

מסוגל לשחזר את אירועי מלחמת קרים מיום ליום

אינו מסוגל לשלוט בצרכיו

תחביבים: קריאה, קידוד ופיצוח צפנים

בטקס הענקת עובד מצטיין של “משרד ראש הממשלה” ציין שר הביטחון שאם היה נבו נדרש לפיצוח צופן האניגמה הגרמני, “היו נחסכים חייהם של עד 2 מיליון יהודים”

זכאי לקצבת נכות

***********************************

רועי ברנע

יליד 1980

שירת בממר”מ

התגייס ב-2001 ל”משרד ראש הממשלה”

בעל תואר ראשון במדעי המחשב

שולט בג’אבה, פרוקסי, ++C, רומל

מסוגל לפרוץ לכל חשבון ג’ימייל/יאהו/הוטמייל/פייסבוק/טוויטר

תחביבים: גיטאר הירו. מנגן בדרגת “מקצוען”

מגדל חתול בשם אפסילון ופתח עבורו עמוד במייספייס

בבעלותו חמישה זוגות קרוקס בצבעים שונים ו-12 זוגות זהים של נעלי ניו באלאנס

בגד אהוב: פליס

מסרב לשתות מכוסות של אחרים

מוזיקה: “הכל חוץ מטראנס ומזרחית”

נוהג לבקש חשבון באמצעות המשפט “מה הנזק?” או “כמה זה אחרי הנחה?”

טוען שהמציא את “מצ’עמם לי” לפני שנים ושמחובתו לתבוע את “ארץ נהדרת”

בסקרי סוציומטרי שונים הוזכרה המילה “פוץ” בהקשרים שונים לצד שמו לא פחות מ-74 פעמים

זאב בודד

מתעקש שטימותי דלטון הוא הבונד המוצלח ביותר

***********************************

אודי ברנע-קאשי

יליד 1980 (אח תאום של רועי)

שירת בחיל מודיעין

התגייס ב-2001 ל”משרד ראש הממשלה”

דובר צרפתית, איטלקית וגרמנית

למד עיצוב מוצר בחולון

חלום: להתלמד אצל פיליפ סטארק

יכולות מיוחדות: שארם, אינטליגנציה רגשית גבוהה, חוש לאסתטיקה

אם הייתי זוכה בלוטו הייתי…”קונה יקב קטן בטוסקנה ומשתקע שם”

אהבה? “יום אחד אני מקווה למצוא את האחת”

***********************************

שי קאשי-ברנע

ידיד המשפחה, חולק יחידת דיור עם אודי

יליד 1976

שירת בתותחנים

התגייס ל”משרד ראש הממשלה” ב-1997

משפטן בהכשרתו

הוצב ברומא במשך שלוש שנים, שם שיכלל את טעמו ביינות וסיגל לעצמו כמה הרגלים כגון אכילת גבינות בסיום הארוחה

חובב קולנוע איטלקי

בכה כשצפה לראשונה ב”ג’ולייטה של הרוחות”

סבור ש”סינמה פרדיסו” הוא בלוף קיטצ’י

דובר איטלקית

אוהב: שקיעות, קיאנטי, פסטיבל סן רמו

שונא: ציניות, וולגריות, טפשות

היעד הבא: להביא ילד לעולם

***********************************

הדוד רמי ברנע

אח של גדעון

יליד 1950

שירת בנח”ל מוצנח

התגייס ב-1971 ל”משרד ראש הממשלה”

למד בפקולטה לחקלאות ברחובות

נחשב מומחה עולמי לגידול בהמות ופירות הדר

דובר מעט ערבית, עברית כשפת אם

ייסד את מחלקת האתונות של “משרד ראש הממשלה” שנסגרה בעקבות קיצוץ תקציבי ב-2001

זכה בפרס הרפתן היעיל לשנת 1998 ב”משרד ראש הממשלה”

איבד את בהונו בתאונת חליבה בשנת 2000

תרם את בהונו למדע

***********************************

הדוד איציק (יורם) ברנע

אחיו הצעיר של גדעון

יליד 1952

שירת בצנחנים

ב-1973 התגייס ל”משרד ראש הממשלה”

מחזיק רישיון נהיגה למשאיות ורכב הנדסי כבד

אלוף גוש דן בהורדת ידיים

משתתף קבוע בתריאטלון

נחשב לאדם מופנם, שקט, מהורהר

ב-1994 התגלה שבשל פגם מולד, איציק נולד ללא מיתרי קול

בעל מוטת זרועות של 3 מטר

ב-2001 הרג בשוגג גור כלבים כשניסה ללטף אותו

מ-1987 סובל מ”בעיות רגשיות”

עד 1987 קראו לזה “מפגר”

***********************************

רון (”הָאנס”, “היינץ”, “הגרמני”, “הָאנס עיני נחש” ) ברנע

בן דוד שני של גדעון

יליד 1959

שירת ביחידת המחקר של חיל האוויר

בגיל 12 עבר תאונת דרכים ששיבשה את מערכת העצבים שלו

אינו חש בכאב

התגייס ב-1980 ל”משרד ראש הממשלה”

ב-1989 בילה שנת שבתון ברומניה שם השתלם בנושא “שיטות חקירה והפעלת אמצעים”. על עבודתו זכה ב”מדליית החירות הסוציאליסטית” מידי שליט רומניה ניקולאי צ’אושסקו. בעת המהפיכה הרומנית, הוברח ברנע אל המערב.

שולט בשיטות היפנוזה ולוחמה פסיכולוגית

זכה לכינויים “זבוב”, “חושי” ו”אישוני הרשע”

גאון שחמט

דובר חמש שפות

ב-1991 זוכה מחמת הספק מאשמת גרימת מוות ברשלנות לעציר בטחוני. הערה נרשמה בתיקו האישי.

ב-1994 זוכה מאשמת הריגת נחקר. הערה נרשמה בתיקו האישי.

ב-2001 הודה במסגרת עסקת טיעון בהריגה בשוגג של נחקר. הוא ננזף והערה נרשמה בתיקו האישי.

חובב “מבוכים ודרקונים”

תירגם את “ההוביט” לגאלית

סימני זיהוי: קעקוע של הכיתוב “אני שליט המבוך, יש לך בעיה?” על זרועו הימנית

ב-2005 הורשע בגרימת מוות במכוון של עציר ונידון ל-12 שנות מאסר. ב-2007 זוכה מחמת הספק

טבעוני

רגע של דקדוק

מוריס — Sat, 13 Feb 2010 13:41:00 +0000

אלכסנדר מקווין

בריאן מיי מקווין

עוד פוסט סחי

מוריס — Thu, 11 Feb 2010 10:16:21 +0000

נמשכת המגמה השנואה שלי להעלות פוסטים סחים בשאיפה להפוך את הבלוג הגווע הזה לפיסה חסרת ערך של שיעמום אנושי. הפעם לפחות אשתדל לקצר כי גם אין לי סבלנות לכתוב יותר מדי. פשוט שניים מחברי הקונגרס האהובים עלי נפטרו.

John Murtha - (D PA)

בקצרה - ג’ון מורת’ה (the Murthquake), ייצג את המחוז ה-72 של פנסילבניה מ-1974 ועד יום מותו. מורת’ה הוא בוגר וייטנאם הראשון שנבחר לבית הנבחרים. הוא התפרסם כחבר קונגרס די מושחת שידע לסדר למחוז הבחירה שלו חוזים גדולים ולהביא כסף הביתה. הפרק המשמעותי במורשת שלו החל ב-2005 כשמורת’ה היה אחד מחברי הקונגרס הראשונים ובוודאי מהקולניים שיצאו נגד המלחמה בעיראק. הקרדיט שלו כלוחם מארינס לשעבר, נתן גב לאופוזיציה למלחמה שעד אז היתה חלקתם של פציפיסטים ואמהות שכולות. בזכותו ההתנגדות למלחמה הפכה להיות עמדה לא-לא פטריוטית וכיום יש בארה”ב רוב מוחץ של אזרחים שמבינים שמדובר בטעות.

מורת’ה נפטר ב-8 בפברואר כתוצאה מרשלנות במהלך ניתוח בכיס המרה. בחירות מיוחדות ייערכו כדי לאייש את מושבו בבית הנבחרים.

Charlie Wilson - (D TX)

צ’רלי ווילסון ייצג את המחוז השני של טקסס מ-1973 עד 1996. הוא היה בחור שמח. ווילסון מעולם לא הסתיר את אהבה שלו לאלכוהול ולבחורות עם בז’ז’ים גדולים. בוושינגטון כינו אותו “גוד טיים צ’רלי”. תפקידו הגדול של ווילסון בהיסטוריה הגיע באייטיז כשהוא התחיל להתאבסס על המצב באפגניסטן. הרוסים אז פלשו למדינה וצ’רלי (אני מכנה אותו בשמו הפרטי רק כי זה נראה מטופש לכתוב “וווילסון”. זו הסיבה שאני שונא שמות שמתחילים ב-ו’. לעולם לא אקרא לבתי “ורד”), ניצל את חברותו הטריה בתת ועדה למימון צרכי הביטחון כדי לחמש את המוג’הדין. הוא לקח את זה כפרויקט אישי למרות שבמחוז הבחירה שלו לא היה בוחר אחד שבכלל ידע להגות את השם “אפגניסטן”. ווילסון הבין שעל ידי חימוש ואימון הלוחמים האפגנים, ארה”ב תוכל באופן עקיף לגרור את הסובייטים למלחמה ארוכה וחסרת סיכוי שתהפוך ל”וייטנאם של הרוסים”. זה הצליח. האפגנים גירשו את הרוסים ומהר מאוד התפורר הגוש הסובייטי. ההשתלשלות הזאת מתוארת בסרט הלא הכי מעניין אבל די נחמד של מייק ניקולס, “מלחמתו של צ’רלי ווילסון”. את ווילסון גילם טום הנקס.

הצרות התחילו מאוחר יותר. ווילסון הבין שלא מספיק להשאיר לאפגנים את המדינה המצ’וקמקת שלהם. הוא ידע שאם ארה”ב לא תשקיע בחינוך ובתשתיות האפגניות, העוני יזין את הפונדמנטליזם. בפנטגון לא רצו לשמוע על זה. כל עוד הכסף הלך על הבסה עקיפה של הסובייטים, זה היה בסדר אבל לדחוף כסף לאומללי אפגניסטן כשיש ילדים בלי ביטוח בריאות באיווה, זה נשמע להם מטורף. לקח כמה שנים אבל באפגניסטן עלה לשלטון הטליבן שנתן חסות לאל קעידה ומלחמתו של צ’רלי ווילסון החזירה לארה”ב בריבוע.

הידיעה של נטשה מוזגוביה על חייו ומותו של ווילסון היום ב”הארץ”, נטטה קצת לזווית הבן כספיתית שאני שונא. ווילסון הוא דוגמא כמעט יחידה של חבר קונגרס ממחוז נידח בדרום ארה”ב, שמצליח להביא לשינוי דרמטי במאזן הכוחות העולמי.

שנים של אלכוהול, סמים וחשפניות, הכריעו את ווילסון. טוב, חוץ מהחשפניות. הן לא יכולות להזיק. ב-2007 הוא עבר השתלת לב וב-10 בפברואר (אתמול), הוא נפטר מדום לב. היה איש שמח.

תמיד חשדתי

מוריס — Mon, 08 Feb 2010 22:05:34 +0000

אמא של אמיל זולה

מוריס — Sat, 30 Jan 2010 14:25:36 +0000

רציתי כבר מזמן לכתוב על ג’ימי קימל ותפקודו כאמיל זולא של קטסטרופת NBC אבל התעצלתי. עכשיו יש לי הזדמנות נוספת בעקבות אפטר-שוק קטן ונעים של הפרשה המנוחה הזאת.

ג’יי לנו התארח לפני יומיים על ספת הטיפולים של אופרה לאחד על אחד מפנק במיוחד בו הוא הצטדק ונתן גירסא קצת פשטנית לאירועי הלייט נייט (”ביקשו ממני לעזוב את הטונייט שואו, הייתי פגוע, לא היו מרוצים מהמחליף שלי, ביקשו שאחזור”).

בין השאר, אופרה שאלה את ג’יי אם הוא נפגע מג’ימי קימל. ג’יי טען שקימל “Sandbagged him”. כלומר, החטיף לו מנה לא הוגנת (כמו מאחורי הגב או בהפתעה).

זו היתה התגובה של קימל:

וזו ההופעה המלאה של קימל בתוכנית של ג’יי כולל המשפט המופלא, “Conan and I have children to take care of, all you have is cars”:

וזה סתם עוד קטע מעולה שקימל עשה על מלחמת קונאן/ג’יי:

וזו התוכנית השלמה שקימל הגיש בתור ג’יי. מלבד החיקוי והסנטר העצום, מה שמבריק באמת זה הבדיחות הגרועות בכוונה והחיקוי המנג’ס של הסקסופוניסט קליטו בתפקיד קווין, הגיטריסט חסר הערך של ג’יי שכל הזמן ממלמל בין הפאנצ’ליינים:

חשוב לי לציין עוד טיעון ללוזריות של NBC: הם מקפידים לרדוף אחרי כל קטע שלהם ביוטיוב ולהסיר אותו. CBS לעומת זאת, נותנים כבוד לצופים שלהם ומעלים את כל הקטעים ליוטיוב באיכות גבוהה.

אני אוהב את ג’ימי קימל עד כדי כך שאני (וזה שערורייתי) מפרגן לו את מערכת היחסים המנוחה עם שרה סילברמן.

חבל שהוא לא יהודי.